כשאנחנו מסתכלים על הדיברות בתור ערכי הליבה שלנו, זה מפתיע לגלות שהערך של יישוב הארץ, ציונות וכו' הוא לא אחד מהרשימה. זה וודאי מאד בסיסי בהגדרה של מי שאנחנו אז לאן זה נעלם?
אז קודם כל זה לא נעלם. זה נוכח בצורה פשוטה בסיום הדיבר של כיבוד הורים – "על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך". הקשר לכיבוד הורים הוא שאנחנו נמצאים כאן בזכות האבות והאימהות שלנו, הברית שנחתמה איתם על הארץ הזאת. ארץ ישראל הוא המקום להגשים את כל החלומות ש לאבותינו. ארץ ישראל הוא המקום שבו אפשר להקים את המדינה שתלך לאור עשרת הדיברות, חברה מתוקנת שתהיה אור לגויים.

אבל יותר מזה – נראה שאפשר לראות את הסיום של הדיבר של כיבוד הורים כסיכום של כל הדברות הראשונים והקדמה לאחרונים: אני ה' ולכן לא יהיה ולא תשא, ואת זה תזכור ביום השבת ותקדש אותו, ולכבד את ההורים – כל זה כדי להאריך ימים בארץ ישראל – על ידי שתקיים בה את שאר הדיברות ותבנה חברה שלא רוצחת, לא נואף, לא גונבת, לא משקרת בבית המשפט ולא חומדת. זה הלב של הלב של הדיברות ולא רק משהו אגבי מתוך כיבוד הורים

אני חושב שארץ ישראל קשורה לכל דיבר ודיבר. אז כמו בפעם שעברה – מוזמנים לשתף במחשבות שלכם.
yockirgrosser@gmail.com