על התנועה

עשרת בשבילי זה...

חשיבה מעבר, העמקה ברבדים אחרים והתכנסות פנימה לעבודה עצמית.

שני

מקום שבו כולם מתקבלים בזרועות פתוחות.

גליה

להתחבר לערכי היסוד של העם היהודי וללכת לאורם בכל יום ויום.

ינון

מהות, עיקר וחיבור. לעצמי, לעם שלי ולאלוקים.

רבקה

סביבה מקבלת שמאפשרת לנו להביע את עצמנו כמו שאנחנו, וללמוד אחד מהשני.

גיל

התגלמות עצומה של אחדות עם ישראל.

יאיר

התקווה לאחד את עם ישראל סביב הייעוד שלו.

יקיר

מקום בו מתאחדים באופן הכי עמוק שיש, בפשטות ובלי שיפוטיות.

שמואל

דברי הברית לאחד את ישראל, לקיים שליחותינו להאיר את העולם.

שלום

חיבור מחדש למשימה שהופקדה עלינו בהר סיני כשגרירים של ה' בעולם.

משה

מה שמאחד אותנו ומאפשר לנו להיות אנשים טובים יותר.

אליאור

המצוות המנחות שמגדירות את המוסר שלי.

יעקב

היכולת להנגיש אידיאלים גבוהים לחיי היום היום.

אשר ברוך

הדיבור הפנימי שהופך אותי תמיד לגירסה טובה יותר של עצמי.

שרון

חיבור עם האנשים שלנו באמצעות ערכי ליבה.

אלנה

מי אנחנו?

תנועת עשרת היא תנועה חברתית, א-פוליטית שצמחה מהשטח. אנו אנשים ונשים עם רצון להתחבר לעצמנו, ולחיות חיים ערכיים מתוך אחדות ושלום. כל אחד ואחת מאיתנו מיוחד בדרכו, עם השקפות דתיות ודעות פוליטיות שונות. לגישתנו במקום להתמקד בפערים, אפשר וצריך קודם כל להתמקד בערכים משותפים, ולהתאחד סביב ההסכמה שלנו עליהם. אלו עשרת הדיברות.

עשרת הדיברות,
מאיפה מתחילים?

בואו נתחיל מההתחלה...

לפני אלפי שנים, עמדנו כולנו למרגלות הר סיני, אחים ואחיות, "כאיש אחד בלב אחד". לא עניין אותנו מי ימין ומי שמאל. מי דתי, מי חילוני, מי ספרדי ומי אשכנזי. קיבלנו את עשרת הדברות מתוך אחדות וערבות הדדית.

כמו אז – כך גם היום, יש בכוחם של עשרת הדיברות  להדגיש את המשותף בינינו ולבנות גשרים של הסכמות, אשר קריטיות לנו כל כך במסע שלנו ליצירת זהות משותפת ולהפוך לחברת מופת, יהודית ודמוקרטית, שביכולתה להוות דוגמא אישית לכל העולם כולו.

 

עשרת הדיברות זה אנחנו.

איך נולד הרעיון?

בשנת 2007 ייסד הרב שלום שוורץ את תנועת עשרת הדיברות מתוך חזון למציאת מכנה משותף מחבר בין כל חלקי החברה הישראלית, תוך חשיפת ערכי הליבה של עם ישראל המצויים בעשרת הדיברות, ומהווים מצפן מוסרי עבור כל אחד ואחת מאיתנו. עשרת הדיברות הינם מצע ערכי, יהודי, אוניברסלי, ורלוונטי ליצירת חברה מתוקנת ובניית עולם טוב יותר.

צפו בסרטון כדי לראות איך הכל התחיל.

נגן וידאו

האם עשרת הדיברות הם לא 'רק לדתיים'?

ממש לא. עשרת הדיברות, אינם רק הנחיות כיצד לקיים את ההלכה. כמובן שיש בהם הוראות רבות שנוגעות לכל המצוות בתורה, אך מעל הכל הם עשרה עקרונות, כללים לחיים, או בלשון המקרא – עשרת הדברים.

לא לחינם בחרה התורה לכנות אותם "עשרת הדברים". המילה 'דבר' אינה מביעה עמדה כל שהיא ואינה מחייבת. שם זה מבטא את המהות שלהם בצורה מתאימה, כיוון שהם אכן אינם רק מצוות מחייבות, צווים נוקשים או דינים מגבילים.

ראוי לציין אגב כך, כי מסיבה זאת התרגום האנגלי Commandments אינו עושה חסד עם המשמעות האמיתית של עשרת הדברים. למעשה, אלו עשרה עקרונות כללים, מעין 'חוקי יסוד', או אפילו אם תרצו – עשרה כללי על, אשר מהם ניתן לגזור הן מצוות פרטניות והן קווים מנחים לחיים מתוקנים.

עקב החשש בעבר מפני המינים, עשרת הדברים כמעט ולא נלמדו לעומק במהלך ההיסטוריה. כתוצאה מכך, ובניגוד לחלקים אחרים בתורה וביהדות בכלל, אף גורם אינו יכול לטעון למונופול עליהם, ונוצר מרחב בו כל אחד ואחת יכולים להציע את הפרשנות הלגיטימית שלהם, להלביש אותם על חייהם ולחבר אותם לתפיסת עולמם. הם מהווים מפתח מאסטר יצירתי שדרכו כל אחד וכל אחד יכולים להתחבר לעולמם הפנימי.

כבר בראשית דרכה, דגלה התנועה בשילוב של כל הדעות בחברה, מתוך ההבנה שכדי לקבל כל האמת, יש ללמוד אותה מהאחר. רק כך נוכל לגלות את המשמעויות והפרשנויות האינסופיות של עשרת הדברים, ולהפוך אותם לרלוונטים בחיי היומיום.

איך אנחנו פועלים כדי להגשים את החזון?

כבר למעלה מ-15 שנים, אנו פועלים בארץ ובעולם על מנת ללמד, להעמיק ולחשוף את החיבור של כולנו לעשרת הדיברות כערכי ליבה, ולהעלות את אותם לתודעה ולשיח הציבורי.

הפעילות שלנו כוללת בין היתר, מפגשים לסטודנטים וצעירים ברחבי הארץ ובעולם, אירועי שיא, כנסים ושבתונים בתאריכים משמעותיים, תערוכות אמנות במוסדות מובילים, תוכניות לבתי ספר וחטיבות ביניים, בתי מדרש לסטודנטים, קורסים דיגיטליים, תוכניות העצמה לנשים, מפגשים סדנאיים במרכזי 'חוסן', מאמרים, ספר, וכן פיתוח תכנים רבים, כולל סרטונים, פודקאסטים, ועוד.

מתוך רצון להגדיל את הפעילות ולשתף כמה שיותר מגזרים, גילאים וסוגי אנשים, אנו חושבים ומתפתחים ללא הרף במטרה לשלב את השיח על הערכים של עשרת הדיברות בכל תחומי החיים.

איך אפשר לחיות את עשרת הדיברות?

כל הזכויות שמורות לכולם.

מוצעת בזאת קריאה בסיסית של עשרת הדברים כערכים יומיומיים. אנו מפצירים בכם, שלא להסתפק בפרשנות זו. לתפיסתנו, כדי שעשרת הדברים יהיו רלוונטיים לכולם, וכדי שההתגלות שלהם תהיה שלמה, כל אחד וכל אחת חייבים לתרום את חלקם לפרשנות הדברים. אנו מזמינים אתכם לא להיות צופים. תהיו שחקנים. קחו את עשרת הדברים לכיוון שלכם, ותלמדו אותנו כיצד ניתן להביא אותם לידי ביטוי לפי השקפת עולמכם.

אמונה הינה בעלת משמעות אחרת לכל אדם. אנשים רבים מגדירים את עצמם כלא מאמינים, אולם בד בבד מגדירים את עצמם כאנשים אופטימיים. אנו רוצים לטעון בין השאר, כי האמונה היא למעשה שם נרדף לאופטימיות. הדיבר הראשון מתמקד ברצון של הבורא להיטיב לזולת. ניתן לשאוב מכך השראה לחיות חיים של נתינה, לראות את הצער והסבל של הסובבים אותי, ולהשתדל תמיד לעזור לחלשים בשולי החברה. בנוסף, אלוהים פונה בלשון יחיד אל הקורא, פניה אישית המביעה את כך שהוא מאמין בנו, לא פחות מכך שאנו מאמינים בו. אם כך ניתן ללמוד שבתוכי קיים ניצוץ של טוב. עלי להאמין בעצמי ולחתור למימוש יכולותיי וכשרונותיי.

בעולם בו עבודת האלילים איננה פופולרית כבעבר, יש להבין מהי מהות ה-"אלוהים האחרים" אצלנו. אפשר שהקריאה היא לא להשתעבד לכוחות חיצוניים. להילחם בהתמכרויות מכל סוג – החל באלכוהול, סמים, אוכל, מין ועד לשינה, סמארטפונים, רדיפה אחרי כסף ומעמד חברתי. גם אנשים אחרים יכולים לשעבד אותנו ולכפות עלינו דעות רגשות ומעשים, בין אם זה בוס.ית, חבר.ה תלותי.ת מדי, או בן או בת הזוג.

נשיאת שם ה' היא אחריות רצינית המחייבת את אלו הנושאים את שמו להתנהג בהתאם. המשמעות יכולה להיות שעלי להתנהג בצורה שמכבדת אותי ואת הסביבה שלי. לא לעשות מעשים נתעבים בשם ערכים מקודשים. לא לשקר בשמו של האל, לא להפעיל אלימות או עיוות מכל סוג בשם הדת. לשמור על אמינות ולהבטיח רק דברים שאוכל לקיים.

השבת מציעה לנו לקחת יום שבועי בכדי להפסיק הכל. להקדיש זמן למנוחה. אפשר לחגוג את השבת בקידוש ותפילה, אפשר לפנות זמן להתקרבות – לעצמי ולמשפחה. זמן לתרבות, לאלוהות, להתאהבות, להורות, קצת להפיג את הבדידות שעלולה להצטבר במשך השבוע, והכל בפשטות ותמימות. בשבתיות. לוודא שאנו מפסיקים את מרוצת החיים לפעמים כדי לחשוב על המשמעות שלהם. להשתדל להיות ולא רק לעשות. לא לבלות את חיינו בתוך מרוץ עכברים. לתת לגוף ולנפש לנוח. וכמובן, לאפשר ולעודד את הפרודוקטיביות בשאר ימות השבוע.

מלבד ההבנה הפשוטה, כיבוד הורים שם את הזרקור על החובה לדאוג לחברה, כיוון שהתא החברתי הקטן ביותר הינו המשפחה. כיבוד הורים משמעו בין היתר לתת "כובד" לדעותיהם של הוריי בפרט, אבל גם יכול ללמד אותנו להקשיב בכבוד לדעה של כל אדם בכלל. המחשבה על הדור הקודם נוגעת גם לקשישים. בנוסף, ההורים גידלו אותנו ונתנו לנו את מתנת החיים, ולכן טמונה בכיבודם הכרת הטוב לכל אלו שתמכו בי בחיי.

לא לאלימות מכל סוג. פיזית, מילולית, נפשית, מינית, כלכלית, נגד נשים, נגד גברים, אלימות בכבישים, נגד להט"ב, נגד חרדים, וכל אלימות הפונה נגד השונה. יש לשמור על ערך החיים ועל שלמות הגוף של כל אחד, כי כל אדם נברא בצלם.

ערך הנאמנות. בעולם שבו נדמה לפעמים שמותר למקבל ,להשוות ולפלרטט במרחבי האפליקציות, צריך יותר מתמיד להקפיד על נאמנות בכל מערכות היחסים השונות: זוגית, חברית, עסקית, מול אלוהים ואף מול עצמי.

לשמור על החירות, הממון והכבוד של כל אדם. להתנהג בהגינות וביושר, ולהימנע מלעשות קיצורי דרך בחיי האישיים. לא לקחת את שום דבר שלא שלי, כי רכושו של אדם הוא חלק מנשמתו. בנוסף, להתנגד לסחר בבני אדם, ולהילחם בשחיתות.

לא להעיד עדות שקר בבית משפט רגיל אבל גם בבית המשפט של החיים. להשתמש ביכולת הדיבור שלנו לטובה, לא לדבר לשון הרע ורכילות מאחורי הגב של אחרים. פחות להנמיך ויותר להעצים, להיות מחויבים כחברה לצדק.

עצם הצורך לרצות את מה שיש לשני מגיע מתוך מקום של חוסר שמחה בחלקי. המאבק שלא לחמוד את הבית, בן או בת הזוג, תכונות האופי והיופי, הסטטוס החברתי והכלכלי של האחר, מתחיל דווקא מלחמוד את מה שיש לי, לאהוב את חיי, לחיות אותם עד למקסימום, ולא להזיק לאחרים מתוך קנאה.

לא הגזמנו עם הפרשנות??

שאלה חשובה שעולה מדי פעם היא – האם באמת ניתן להגיד שערכים אלו הם 'אוניברסליים' ואפילו 'לא מחייבים' מבחינה דתית קלאסית, כבשאר המצוות?

האם אפשר באמת לפרש את הדיבר 'אנוכי ה' אלהיך' כדיבר שעוסק בחמלה, את 'לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני' כדיבר העוסק בהתמכרויות, ובדיבר 'לא תשא את ה' אלוהיך לשווא' כדיבר העוסק בכבוד ובייצוג עצמי ואת החברה שלי? האם אין פה 'ייפוי המציאות', וניסיון להציג את עשרת הדברים כמשהו שהם לא?

התשובה לכך, על פי רבי עובדיה ספורנו (איטליה, 1470-1550), היא שלכל דיבר יש "כוונה עיקרית" אשר מטילה אור על כל העניין כולו. מטרת הכוונה העיקרית היא כפולה. ראשית, היא מהווה הסבר כיצד הדיבר בא לידי ביטוי בצורה מעשית, ושנית, היא מעבירה את מהות הדיבר אשר כוללת בתוכו את כל הפרשנויות האפשריות שחשבו עליהם ושעתידים עוד לחשוב עליהם.

דוגמה אחת לכך היא: לא תגנוב. רש"י מביא את דברי חז"ל, לפיהם הכתוב מתייחס ל"גונב נפשות" – כלומר, הכוונה העיקרית הינה חטיפה וסחר בבני אדם. אולם, דוגמה זאת גם מאירה את מהות הגניבה בכלל. כאשר נלקח לאדם משהו מרכושו המוחשי והמופשט או כל דבר אחר, מתעוררת בנפשו תחושה של חילול, כאילו אדם נכנס אלי פנימה, נגע ולקח משהו ממני, חילל את המרחב הפרטי שלי. התחושה שדבר שהיה שייך לי נמצא כעת בידיו של אחר הינה כל כך בלתי נעימה, עד שהיא מרחיקה נדוד מעבר לחישובים כלכליים רציונלים בלבד אודות ההפסד הכספי שנגרם על ידיה. לאור זאת ניתן להבין, כי הכתוב אכן התייחס לגונב נפשות, הן בפן של הדוגמה העיקרית, הדבר החמור ביותר שניתן לגנוב אותו (אפרופו זכות האדם לחירות) והן בפן המהותי של כל גניבה באשר היא.

דוגמה נוספת היא: לא תנאף. גם כאן, המפרשים מסבירים כי עיקר הכוונה היא קיום יחסים מחוץ למסגרת הנישואין, כיוון שזהו החטא הפופולרי ביותר בתחום זה. עם זאת, כל ביאה אסורה כלולה בדיבר זה. כאשר אדם אינו נאמן לעצמו למשל, גם כאן הוא פוגם במהות הנאמנות, עם עצמו, אולי בעוצמה פחותה יותר מאשר חתונה, אולם באותה הדרך.

כך אנו מתייחסים לכל הדיברות, וכך ניתן גם לראות כיצד "אנוכי ה'", "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", ו-"לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא" יכולים כולם להתפרש באינספור דרכים שונות, תוך שמירה על הכוונה העיקרית שהיא היחס של האדם כלפי אלוהים. הרי בכל פעם שאנו עוזרים לחלש – אנו בעצם מבטאים את המהות של אמונה באל שמלמד אותנו נתינה מהי. בכל פעם שאנו אומרים לא לסיגריה, אנו מסרבים לעבוד אלוהים אחרים, במובן הכי מהותי ורלוונטי אלינו שיש. ובכל פעם שאנו נשארים נאמנים למילה שלנו, אנו נושאים את שמו של ה' בעולם.