שאלה שנשאלת הרבה פעמים היא, לאור העובדה שעשרת הדיברות הם ערכ הליבה שלנו, מדוע אין בערכי הליבה אחדות? האם זה לא ערך חשוב? ומה לגבי שלום?

דבר ראשון צריך לשים לב שאת עשרת הדיברות קיבלנו רק מתוך אחדות. זה היה תנאי בסיסי "ויחן שם ישראל נגד ההר – כאיש אחד בלב אחד". רק מתוך אחדות אפשר לקבל את השליחות שלנו.
דבר נוסף, אם מעיינים בדיברות עצמם אפשר למצוא שאחדות נמצאת כחלק מהמון דיברות. בדיבר הראשון – האל שמוציא אותי ממצרים זה דיבר מאחד, סביב האירוע המכונן שבו הפכנו לעם. בדיבר השני – שבה נאמר שאלוהים הוא אחד ואין עוד אל אחר, אז אנחנו מתאחדים סביב האמונה באל אחד.
בדיבר השלישי – בו אנחנו מקבלים את השליחות שלנו, נושאי שם ה' בעולם, וסביב זה אנחנו מאוחדים.
אנחנו מאוחדים גם סביב השבת – יום שכולנו שובתים, נחים, מתרעננים.
ומה לגבי הדיבר לא תרצח? שמכוון אותנו לפתור מחלוקות בדרכי שלום ולא באלימות? או הדיבר לא תנאף שמטרתו לאחד בין זוגות, הדיבר לא תגנוב שמחנך אותנו לתת מקום לאחרים, לא לרמוס אותו, לגנוב ממנו כאילו הכל שלך, הדיבר לא תענה שגורם לנו לחפש איך אנחנו מאחדים על ידי הדיבור שלנו ולא מקטינים, מספרים רע ומפיצים שקרים, ולבסוף גם הדיבר לא תחמוד מכיל בתוכו את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך" במקום לקנא – לפרגן, במקום לקנטר – להעצים, במקום לחמוד – לשמוח במה שיש לי.
אז אחדות כשם קוד הוא ערך עליון, אבל כשמנסים להכניס אותו למעשים, מגלים שחייבים לפרק אותו לפרוטות כדי שנוכל באמת לחיות אותו.
השארתי לכם דיבר אחד שלא קישרתי אותו לאחדות. בוא נגיד שזה שיעורי בית 🙂
yockirgrosser@gmail.com